איך לשמור על זוגיות בצבא: המדריך המלא לשימור זוגיות בצבא

אחד האתגרים הגדולים והקשים שהצבא ובמיוחד הטירונות מציבים בפנינו, הוא להצליח לשמור על מערכת יחסים ועל זוגיות טובה בזמן הצבא. תשאלו כל זוג שהתחיל מערכת יחסים רצינית לפני הצבא והמשיך אותה בזמן צבא, ואני בטוח שכולם יגידו פה אחד שהמעבר הזה הוא קשה ושלשמור על זוגיות בצבא זה לא קל בכלל.

אני זוכר שבתור מלש"ב, הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם לפני הגיוס, היה שהטירונות והצבא בכלל יהרסו את הקשר הזוגי עם חברה שלי. באותו הזמן יצאנו ביחד כשנה וחצי, ולמרות שהרגשתי שהקשר שלנו חזק וטוב, פחדתי.

פחדתי שלא נצליח להחזיק מעמד. פחדתי שהמרחק ישבור אותנו, ופשוט לא הייתי מסוגל לחשוב איך אני אצליח לשרוד פרידה של קשר כל כך חזק ועוד בזמן הטירונות, שזאת תקופה קשה בפני עצמה. זאת הייתה אחת הסיבות העיקריות שדחיתי את הגיוס שלי כמה וכמה פעמים, ושהרגשתי פשוט לא מוכן לצאת לשם.

במקביל, ראיתי איך זוגות אחרים, חזקים לא פחות מאתנו התפרקו כליל תוך כמה חודשים בלבד בזמן הצבא. כאילו הם מעולם לא היו ביחד. ותאמינו לי, זה ממש אבל ממש לא עזר לי.

היום, אחרי שאני שנתיים וחצי בצבא (עדכון: כבר משוחרר), ואחרי קרוב לשש וחצי שנים של קשר מדהים עם בת הזוג שלי, אני יכול להגיד בביטחון שלמדתי המון על האתגרים השונים שצה"ל מציב בפני זוגות. חלק מהאתגרים קשים יותר, וחלק פחות, אבל אני מבטיח שעל כולם אפשר להתגבר אם רק רוצים מספיק ואם באים עם הראש הנכון. כאן תוכלו לקרוא על רוב האתגרים שיצפו לכם, ועל דרכים להתמודד עם אותם האתגרים.

רשימת האתגרים שצפויים לכם בצבא בתור בני זוג והדרך להתמודד איתם:

מרחק יוצר ריחוק

אין ספק, שהמרחק הוא גורם שמרסק לחתיכות המון זוגות חזקים. לא סתם אומרים, "רחוק מהעין רחוק מהלב", כי בשביל אהבה צריך קירבה, וקשה לשמור על קירבה כשנפגשים פעם בשבועיים או פעם בחודש ומדברים עשר דקות ביום.

בהתחלה, הגעגוע לבת או לבן הזוג עצומים, ואתם מרגישים שאתם אוהבים אותם אפילו יותר. אבל לאט לאט, באופן הדרגתי ואיטי, אתם תחשבו עליהם פחות ופחות, ותהיו עסוקים יותר ויותר בעניינים הצבאיים שלכם. אתם תתרגשו פחות מבני הזוג שלכם, ויכול להיות שתשאלו את עצמכם מה אתם עדיין עושים איתם.

אז איך מתגברים על המרחק?

קודם כל ולדעתי הכי חשוב, נצלו כל רגע פנוי שיש לכם בצבא, בשביל בן או בת הזוג שלכם. אל תתעצלו לשלוח להם הודעה בכל הזדמנות שיש לכם(כמובן לא על חשבון דברים חשובים אחרים.) אבל מידי פעם, אפשר לרגע ללכת לצד, להתנתק מהחברים או מהמערכת הצבאית ולהקדיש לפחות כמה דקות בכל יום, לא יותר, לבת או לבן הזוג שלך. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זאת תופעה נפוצה שבני זוג מזניחים את התקשורת היום יומית שלהם כשהם בצבא, וכשלא מדברים או מתקשרים ביום- יום זה יוצר ריחוק.

כמובן שאני לא אומר שצריכים להיות דביקים ולדבר אחד עם השני בלי הפסקה, אבל להראות אות חיים או לשתף איזה חוויה שעברתם, או אפילו לכתוב, "אני מתגעגע", מוסיף המון.

בנות, קחו בחשבון שיש תפקידים שבהכשרה שלהם ולעיתים גם בשירות הסדיר לבנים אין פלאפון בכלל. מה שאומר שלא תהיה להם שום אפשרות לתקשר אתכן במהלך היום, או השבועות שבהם הם בבסיס. אבל גם לזה יש פתרונות:

נצלו בחכמה את הזמן שלכם בבית

כשיש פחות זמן ביחד, צריך לנצל אותו טוב יותר ולסחוט ממנו כל טיפה. תבלו, תדברו, תטיילו ותצברו כמה שיותר חוויות טובות ומרגשות ביחד.

אם תדעו לנצל טוב את הזמן שלכם ביחד ואם תחליטו שאתם מקדישים חלק גדול מסוף השבוע לבני הזוג, אתם תעריכו אחד את השני הרבה יותר, ותרגישו איך המרחק הגדול בינכם דווקא יוצר קירבה. פשוט תזכרו שסופי השבוע זה הזמן שלכם עם בני הזוג. זמן להירגע, לבלות, ופשוט להיות איתם. זה הזמן לפצות על כל הימים שבהם הייתם רחוקים אחד מהשני. אם תהפכו כל יום שבו אתם נפגשים למשמעותי יותר מכל השבועיים שבהם לא נפגשתם, אז אתם תסתדרו.

תעריכו את הגעגוע ואת המרחק

מרחק יכול לעשות טוב לזוגות מסוימים. אם אתם רגילים לקרבה, ואם אתם מדברים שעות בכל יום, קצת מרחק יכול דווקא להועיל לכם. מרחק גורם לכם להעריך את בני הזוג שלכם. הוא גורם לכם להבין כמה חשובים הם בשבילכם. והגעגוע, אם הוא בא במידות הנכונות, רק מחזק את הקשר שלכם.

אין הרגשה יותר טובה מלחבק את בן או את בת הזוג שלכם אחרי שבועיים שלמים שלא התראתם בהם. (טוב, אולי חוץ מלחבק אותם אחרי חודש). אבל כשאתם מחבקים אותם בכל יום, זה כבר הופך לטריוויאלי, להרגל.

מה שאני מנסה להגיד זה, שאם תבואו במיינדסט הנכון, ואם תשקיעו מספיק בקשר, אז המרחק שהצבא יוצר יזניק את הקשר שלכם לרמות חדשות, ויגרום לכם להעריך את בני הזוג שלכם וכל מפגש איתם הרבה יותר.

תגוונו

אמנם לשמור על קשר באופן שוטף עד כמה שאפשר זה חשוב, אבל חשוב לא פחות זה לגוון בדרך שעושים את זה:

אם יש לכם אפשרות, תגוונו בדרך בה אתם מתקשרים. נסו לעשות שיחות וידאו, או לשלוח לפחות תמונה לבני הזוג שלכם שכבר שכחו איך אתם נראים.

בנים, פרחים זאת לא מילה גסה, ולהפתיע את בת הזוג שלכם עם משלוח פרחים זה מעולה.(מידי פעם, כן?). אפשר גם למשל לשים הפתעה עם פתק בתיק של בן הזוג בזמן שהוא אורז בלי שהוא ישים לב.

יש כמובן עוד אינספור דרכים אחרות איך להפתיע ולגוון, רק צריך להיות מספיק יצירתי. תזכרו שהדברים האלה שוברים שיגרה, ומוסיפים המון. לכן כדאי לשלב אותם במערכת היחסים שלכם.

תרשו לעצמכם להתפנק ולפנק

תרשו לעצמכם לבלות באמת. תכינו לבני הזוג שלכם הפתעה כשהם חוזרים וקחו אותם לספא, או למסעדה טובה שהם אוהבים או שתעשו בשבילם משהו שאתם יודעים שהם מתים עליו, משהו שיפנק אותם(כמובן שלא כל הזמן, אחרת זה מאבד מהקסם שלו).

אני לא צריך לכוון אתכם פה, אתם מכירים את בני הזוג שלכם יותר טוב ממני. העיקר זה לא להתעצל ולהשקיע!

תזכרו שזה בסדר להיות קצת לבד

זמן לעצמכם, ולא בתור זוג זה משהו חשוב לא פחות. כשאתם לבד בלי בני הזוג שלכם שנמצאים רחוק באותו הרגע, אתם לומדים ומתפתחים. אתם מכירים אנשים מעניינים שאתם יכולים ללמוד מהם הרבה, ואתם לומדים להיות אתם בפני עצמכם, ולא סתם תלותיים בבני הזוג שלכם(שגם על זה נדבר בהמשך).

בזכות זמן בלי בני הזוג שלכם אתם צוברים חוויות חדשות, שתוכלו לחלוק איתם כשתיפגשו, וזאת כל המהות של קשר. ליצור חוויות, אבל גם לשמוע ולשתף חוויות שעברתם.

מי יותר חשוב? אני או צה"ל?!

גיוס לצה"ל גורם לשינוי גדול בנסיבות והרבה פעמים, לתלותיות. אתם כבר לא בבית הספר, או בחופש לפני הגיוס, ואתם כבר לא תקועים אחד בתוך התחת של השני עשרים וארבע שבע.

פתאום למערכת היחסים יש גם צד שלישי לא כל כך נחמד, בשם צה"ל. פתאום לבן הזוג שהתגייס אין כמעט זמן לבת הזוג שלו כי הוא תחת הלו"ז החונק של הטירונות.

פתאום היא טוענת שאתם לא מקדישים לה מספיק צומת לב, למרות שהיא בכלל לא מבינה את המצב. היא לא מבינה איזה שינוי מטורף עברתם בחיים שלכם, ולא מבינה שכשאתם אומרים לה שבאמת יש לכם רק עשר דקות, אז זה באמת רק עשר דקות.

ואז מגיעה השאלה הגדולה: "אבל מה יותר חשוב לך, אני או הצבא?!"

והתשובה המתבקשת: "ברור שאת יפה שלי!"

כמובן שהצד השני, זה שעוד לא התגייס, פשוט לא מבין שאין את האפשרות באמת "לבחור", מתי להקדיש צומת לב ומתי לא, ולכן זה גורר המון ריבים חוזרים, וגורם להמון פרידות. בעצם, אחד הצדדים הופך להיות תלותי בצד השני.

איך מתגברים על זה?

לכל אחד בקשר יש פה תפקיד אחר:

למי שהתגייס-

תסבירו בדיוק איך עוברת שיגרת היום שלכם, מתי יש לכם זמן, ומתי לא. והכי חשוב, תסבירו שכמות צומת הלב והזמן שאתם יכולים לתת לא תלויה רק בכם!

בנוסף, אני ממליץ לנסות בכל זאת להקדיש כמה שיותר זמן לצד השני בקשר, גם אם לפעמים זה בא על חשבון שעות השינה שלכם או דברים אחרים, כי זה שווה את זה. כדאי גם לנסות להימנע מריבים על הנושא ופשוט לקבל בהבנה את התסכול שבא מן הצד השני.

עליכם להבין שהם עוד לא התגייסו, ושיש להם המון זמן פנוי עכשיו שפעם אתם מילאתם אותו, ולכן זה לגיטימי שהם יכעסו וירגישו מקופחים עכשיו. לכן פשוט תחרקו שיניים, ותחכו בסבלנות עד שגם הם יתגייסו. הם עוד יתנצלו על כל רגע ורגע שבו הם כעסו עליכם.

וכמובן שכמו שכתבתי מקודם, בסופי השבוע תקדישו כמה שיותר הזמן לבן או לבת הזוג שלכם, זה מאוד חשוב.

למי שעדיין בבית ולא התגייס-

תפסיקו לפתח תלות! תבינו שכרגע בן או בת הזוג שלכם בצבא, רחוק מכאן והוא לא יכול לתת לכם את מלוא צומת הלב כמו פעם.

תבינו שיש חיים אי שם בחוץ, ושיש עוד דברים לעשות חוץ מלהיות כל הזמן עם בני הזוג שלכם.

תמצאו עבודה, תלמדו משהו חדש, תעשו ספורט, תיפגשו עם חברים שעדיין בבית, ותמצאו דרכים אחרות להעסיק את עצמכם. אם בני הזוג שלכם עסוקים, למה שגם אתם לא תהיו קצת עסוקים ותעשו משהו מועיל עם החיים שלכם?

צה"ל משנה אנשים

צה"ל משנה אנשים, וזאת עובדה. גם מי שחושב שהוא לא השתנה בצבא בכלל, טועה בגדול. כולם משתנים. אמנם חלק יותר וחלק פחות, אבל על כולם הצבא משפיע.

בדרך כלל השירות הצבאי יבגר אתכם, ותתחילו לחשוב קצת אחרת ממה שאתם רגילים מתקופת בית הספר. זה דבר טוב בסך הכול, עד שזה נוגע למערכת היחסים שלכם.

לרוב, אחד מבני הזוג יתגייס מוקדם יותר מהשני, מה שאומר שהוא גם כנראה ישתנה באופן די קיצוני בעקבות הצבא, בעוד שבן הזוג האחר יישאר עם החשיבה והאופי מפעם.

זה עלול לגרום להמון בעיות, ולחוסר עניין של בני הזוג אחד בשני. למשל, החבר עלול להרגיש שחברה שלו פתאום "ילדותית מידי" בשבילו, והיא לעומת זאת, עלולה לחשוב לפתע שהוא כבר "משעמם מידי בשבילה". הם עשויים להרגיש פערים, ועשויים להרגיש שתחומי העניין שלהם שונים מידי.

אז מה עושים?

נזכרים בהתחלה:

נזכרים איך התחלתם לצאת ביחד, למה התחלתם לצאת ביחד, ומה בדיוק אהבתם אחד בשני.

מדברים על הפערים שנוצרו, ומנסים להתאים את עצמכם אחד לשני כמה שיותר, אפילו כשצה"ל נכנס לתמונה.

אם חברה שלך אומרת שאתה משעמם אותה, במקום להאשים אותה בזה שהיא ילדותית, תנסה לחשוב מה השתנה בך. תנסה להשתפר ולהתאים את עצמך אליה, לפחות עד שתתגייס.

ואם חבר שלך אומר שאת ילדותית, במקום להתעצבן עליו, תנסי לחשוב למה הוא מרגיש ככה, ותנסי להתבגר קצת גם בלי ההשפעה של הצבא.

פשוט תהיו קשובים אחד לשני. תדברו על הבעיות שלכם בצורה בוגרת. תעבדו על מה שמפריע לכם, ותנסו להיות גמישים אחד עם השני, ולהשתנות ביחד בצורה כזאת שתעשה טוב לשניכם, בלי שצד אחד יצטרך להתפשר יותר מידי.

קצר בקשר

"אז אחר כך כמעט חטפתי עונש על הגומיות בנעליים, אבל בסוף וויתרו לי. ואז בסכמ"ש המפק"צ אמר לי שהייתי חנת"ר מעולה! הבנת?"

"לא ממש.."

…………………………………….

זה לא סוד שכל חייל בצבא ובעיקר בטירונות ממשיך לדבר על הצבא גם אחרי שהוא פושט את המדים ומגיע הביתה. הבעיה היא, שאם חברה שלך או חבר שלך עוד לא התגייסו, הם לא באמת יבינו על מה אתם מדברים!

אתם נחשפים בצבא לכל כך הרבה מושגים חדשים, ראשי תיבות משונים, ומה לא. ועד שבני הזוג שלכם לא יתגייסו ויהיו חלק מזה כמוכם, הם לא באמת יבינו על מה אתם מדברים כל היום וסתם ישתעממו!

אז מה עושים?

פשוט סותמים את הפה, ומדברים על דברים אחרים שהם לא צבא!

הרגע חזרתם מעשרים ואחד ימים שבהם כל מה שראיתם היה מדים, נשק וחול. אז אפילו עכשיו אתם ממשיכים לדבר על זה?! שחררו קצת, תהיו עם חברה שלכם, תשאלו אותה איך עברו עליה שלושת השבועות האחרונים, ופשוט תבלו אתה ותדברו אתה על נושאים שהם לא צבא. את החפירות על הצבא והטירונות תשאירו למשפחה ולחברים שכבר התגייסו.

כמובן שאם היא מתעניינת ושואלת מה עובר עליכם שם, או שאם היה לכם סיפור מצחיק, או חוויה טובה שאתם רוצים לשתף, אז תשתפו. פשוט אל תיסחפו, ותזכרו שיש עוד דברים בחיים חוץ מצבא.

עייפות

"אז כשתחזור ניסע לטיול בגולן? ובערב נלך למסיבה ההיא כמו שקבענו?"

"כן ברור."

…………………..

"יפה שלי, אני הרוג מעייפות אחרי הטיול, אני עוד שנייה נרדם על עצמי. תבואי אלי במקום וזהו?"

"אבל הבטחת…"

…………………..

אחת הבעיות בטירונות ובצבא בכלל, זה שזאת שיגרה מאוד מעייפת. העבודה מרובה, ושעות השינה מועטות. ולכן אפילו אם מתכננים הרבה תכניות לסוף השבוע, בסוף חלק מהן לא יוצאות לפועל כי פשוט… נרדמים.

בהתחלה, דיברתי על זה שאחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם המרחק, היא לעשות המון דברים מגוונים ביחד, אבל מה עושים אם פשוט עייפים ואין כוח? איך מתמודדים עם זה שלא רואים אחד את השני שבועיים ואז ביומיים המסכנים שיש בסוף השבוע פשוט נרדמים ביחד במקום לעשות משהו כיף אחר? שלא לדבר על מצב שבו הבטחת שתעשה משהו עם בן או בת הזוג שלך בסוף השבוע וברגע האחרון ביטלת הכל כי עוד שנייה נרדמת בעמידה?

הפתרון:

הפתרון לעייפות מורכב משני חלקים:

קודם כל, והכי חשוב, זה לגלות הבנה למצב, ולזה שבן או בת הזוג שלכם חוזרים אחרי שבוע או יותר נורא שוחקים בצבא, ויש סיכוי שהם יהיו עייפים וכל מה שתכננתם לא יצא לפועל. פשוט תהיו מוכנים לזה, ותיקחו כל דבר שתכננתם בעירבון מוגבל, ולא כמשהו ודאי. העייפות אחרי הצבא מגיעה בהפתעה, ללא שום התראה מוקדמת, ככה שגם כל תכנית שקבעתם יכולה להתבטל ברגע האחרון.

במקום לריב איתם ולכעוס כי הם ביטלו את התכניות שקבעתם ביחד, תבינו אותם ותהיו שם בשבילם. אם תהיו שם בשבילם בדיוק כשהם שחוקים אחרי הצבא והכי צריכים אתכם, זה רק יחזק את הקשר שלכם. אם לעומת זאת תריבו אתם ותעייפו אותם עוד יותר, הקשר שלכם יתפרק מאוד מהר.

הדבר השני שחשוב מאוד להבין,

זה שגם אם אתם עייפים מכדי לעשות משהו "מסעיר" ביחד, זה לא נורא. כי עצם זה שאתם ביחד, מתכרבלים במיטה או רואים סרט בבית או אפילו סתם מדברים בחדר עד שאתם נרדמים ביחד, זה באמת מה שחשוב. אתם צריכים לשמוח להעריך את זה שאתם נפגשים אחרי המון זמן, וזוכים לבלות אחד עם השני. ברגע שתבינו שמה שחשוב זה שאתם פשוט ביחד ושפחות משנה מה סוג הבילוי שתעשו, החיים שלכם יהפכו להיות הרבה יותר קלים.

ריבים

ריבים זה לא משהו חדש שמופיע פתאום בצבא, ואני בטוח שכל זוג עבר כבר כמה וכמה כאלה. הבעיה היא, שכשרבים בזמן הצבא, ולא מצליחים להשלים לפני שהחבר או החברה נעלמים לשבועיים מהבית, העניינים מסתבכים.

ברגע שסיימתם באווירה רעה לפני שבן או בת הזוג שלכם חזרו לצבא, יהיה קשה הרבה יותר להשלים, ולצאת מהריב הזה. ריב שעכשיו הולך להיגרר לעוד שבועיים שבהם לא תיפגשו.

במקום להתגעגע ולהשתוקק לפגוש את בן או בת הזוג שלכם, כל מה שאתם תחשבו עליו זה על הריב שלכם ועל כמה שבא לכם להרוג אותם.

מה עושים?

טוב אז קודם כל, נמנעים כמובן עד כמה שאפשר מריבים מיותרים. סוף השבוע קצר גם ככה, וחבל לבזבז את הזמן היקר שלכם בבית ביחד על ריבים מיותרים.

אבל זה ברור שריבים זה לא תמיד משהו שבשליטתנו, וזה ברור שזה משהו שקורה מפעם לפעם. לכן, חשוב מאוד לזכור, שגם אם רבים בסוף השבוע, עליכם לעשות הכול אבל הכול, כדי להשלים באותו סוף השבוע, ולא לגרור את הריב שלכם עד לפעם הבאה שבה תיפגשו.

אם אתם רואים שהריב מחמיר, וסוף השבוע קרוב לסיומו, תשבו עם בני הזוג שלכם ברצינות, תדברו איתם על המצב, ותזכירו להם שבקרוב תחזרו לבסיס, ולכן הגיע הזמן להשלים!

החברים, החברה או המשפחה?

כל חייל יודע שסוף השבוע קצר, אבל הדברים שיש להספיק בו והמלאכה היא מרובה. בסוף השבוע צריך להספיק לבלות עם המשפחה, עם החברים, עם החברה, וגם כמובן להשלים קצת שעות שינה.

הבעיה העיקרית היא שאם פתאום תחליטו לבלות את ערב יום שישי עם חברים שלכם במקום עם בת הזוג שלכם, היא עלולה להרגיש מקופחת וזה יכול לגרום לריבים.

ומצד שני, אם תקדישו את כל כולכם לבני הזוג, ותשכחו מהחברים שלכם ומהמשפחה שלכם, הם יתלוננו ואתם תרגישו לא בסדר, תרגישו שלא ניצלתם את סוף השבוע טוב ותרגישו שבן הזוג שלכם אשם בזה. אתם תתחילו לתהות האם יש לכם מספיק זמן פנוי בשביל מערכת יחסים עכשיו, והתשובה היא, שחד משמעית כן, רק צריך לדעת לפעול נכון!

איך פועלים נכון?

לומדים לנהל את הזמן שלכם כמו שצריך!

ניהול זמן זה דבר לא פשוט בכלל, שלא לומדים תוך רגע. אבל עם הזמן, כל חייל בצבא לומד לנהל את הזמן שלו בצורה הכי טובה שיש, ככה שהוא מספיק את רוב הדברים שהוא רוצה.

בעיקרון, זה משהו שאתם צריכים ללמוד לעשות לבד, אבל יש לי כמה טיפים שאולי יעזרו לכם:

1.תשתדלו להקדיש תמיד לפחות ערב אחד מתוך סוף השבוע רק לבני הזוג שלכם: פשוט תקבעו לעצמכם עובדה, שבערב שישי למשל, או שבת, אתם רק עם בת או בן הזוג שלכם. בערב הזה, תקדישו לה או לו את כל צומת הלב שאתם יכולים, ותהיו שם רק בשבילם. ככה הם לא ירגישו מקופחים.

2.תלמדו להתפשר ולוותר: אם למשל נפגשתם עם חברים שלכם, וקבעתם יום אחרי זה לצאת לטיול עם המשפחה שלכם, אז אתם תצטרכו להתפשר, ולחתוך הביתה מהיציאה מוקדם יותר. זה אולי נשמע מובן מאליו עכשיו, אבל בתור חיילים אתם תראו שאתם רוצים להספיק כמה שיותר ולא לוותר על דברים. הבעיה היא, שאחרי זה חיילים פשוט סתם מתעייפים וזה הורס להם את כל שאר התכניות של סוף השבוע, וחבל!

3.תלמדו לשלב בין כמה דברים: אם למשל, חברה שלכם טוענת שלא הייתם אתה מספיק זמן בסוף השבוע אבל גם המשפחה שלכם טוענת ככה, לא יקרה שום דבר אם תזמינו את חברה שלכם לשבת עם המשפחה. ככה תזכו לבלות עם שניהם. (ותמיד אפשר לברוח מהמשפחה יותר מאוחר ולבלות עוד קצת לבד עם בת הזוג).

4.תלמדו להגיד "לא": מכירים את זה שמזמינים אתכם למקום שאתם לא רוצים להיות בו, אבל אתם הולכים בכל זאת כי לא נעים לכם פשוט להגיד את המילה "לא"?

אז בצבא, תהיו חייבים ללמוד לעשות את זה, כי כשסוף השבוע קצר, חבל שתבזבזו אותו במקומות שאתם לא רוצים להיות בהם, במקום לנצל את הזמן הזה ולהיות עוד עם בת הזוג שלכם, או החברים שלכם. לכן כבר עכשיו, תתרגלו להגיד "לא" לאנשים.

קנאה

פתאום, צצה לו ידידה חדשה מהבסיס שהוא מדבר עליה כל היום, וזה גורם לך להרגשה לא נעימה, ופתאום כשהיא חוזרת הביתה אתה קולט אותה מתכתבת עם מדריך הכושר שלה מהבסיס שנראה לא רע בכלל.

פתאום מתחילות לרוץ כל מיני מחשבות, על מה הוא עושה שם לבד, עם כל הבנות האלה שאתו בבסיס שבטח רק חולמות על לתפוס אותו יוצא בדיוק מהמקלחת. ופתאום אתה חושש שכל הלוחמים שבגדוד עם חברה שלך בטח כל היום רק מפנטזים עליה ומתחילים אתה ואתה פשוט יוצא מדעתך.

אז מה עושים?

קודם כל והכי חשוב, נותנים אמון בבני הזוג שלכם!

הגיע הזמן שתתבגרו, ותבינו שאנשים חדשים תמיד יצוצו בחיים שלכם. בין אם בצבא, או בעתיד בלימודים אקדמיים, או בעבודה שלכם. אתם צריכים לסמוך על בני הזוג שלכם, ולהאמין בקשר שלכם ובחיבור שלכם. אם תאמינו בעצמכם כזוג מספיק חזק, אין שום סיבה שאנשים חדשים שצצים בחיים שלכם ירתיעו אתכם.

בנוסף, אם בכל זאת זה קשה לכם, אפשר לנסות לדבר על העניין ולקבוע כללים בסיסיים, כמו למשל, לא להיפגש עם ידידים או ידידות חדשים אחד על אחד. ואם זה לא מספיק, ואתם בכל זאת מרגישים מאוימים, דברו עם בני הזוג שלכם, תסבירו להם שהקשר שלהם עם הידיד החדש לא נעים לכם, ותחשבו יחד מה אפשר לעשות. לא חסרים פתרונות טובים.

בגידות

לפעמים לצערי הרב, החרמנות מנצחת, ותחת אווירת צהל במיוחד, יש המון בגידות. זה מה שקורה כשזורקים חבורה של ילדים צעירים בתוך בסיס מבודד באמצע שום מקום ועוד אומרים להם שאסור בשום אופן לקיים יחסים אינטימיים.

אם תגידו לילד קטן שאסור לו לאכול את הסוכרייה, הדבר הראשון שהוא יעשה זה לאכול את הסוכרייה, אז מה אפשר לצפות מאתנו, החיילים?!

אני כמובן לא מצדיק את עניין הבגידות, וחושב שזה לא ערכי ומוסרי בשום צורה, אבל חשוב שתכירו בזה, ושתדעו שבאווירה של הצבא יש יותר סיכויים שזה יקרה.

מה עושים?

כמו שאמרתי קודם, פשוט נותנים אמון בבני הזוג שלכם ומקווים לטוב. אין יותר מידי מה לעשות בעניין, וצריך פשוט לקוות שזה לא יקרה.

אם תשקיעו בקשר שלכם ותהיו שם בשביל בני הזוג שלכם, אין סיבה שהם ירגישו צורך לבגוד.

בנוסף גם אם אתם נותנים אמון מלא בבני הזוג שלכם, תמיד תפקחו עיניים ותהיו ערניים לכל התנהגות מוזרה מצדם. אם אתם מזהים התנהגות חריגה כלשהי, תנסו לברר ממה היא נובעת. אולי תגלו פתאום שהם כבר לא נמשכים אליכם כמו פעם, ושצריך לשנות משהו, או שאולי תגלו שהם כבר מזמן שכחו ממכם כי אתם לא שם בשבילם. (ובגלל זה הם כל הזמן מדברים בווצאפ עם הידיד או הידידה החדשה.)

ואם בכל זאת לא הלך?

ואם גם אחרי כל המאמצים שלכם בכל זאת נפרדתם? אז כנראה שהקשר שלכם פשוט לא היה מספיק מבוסס, או שאתם לא הייתם מוכנים לעבוד עליו מספיק קשה, וזה בסדר!

אתם עוד צעירים, ויהיו לכם עוד המון הזדמנויות למערכות יחסים חדשות, ואולי אפילו הזדמנויות לחדש מערכות יחסים ישנות.

וחוץ מזה, אתם תכירו המון אנשים חדשים בצבא, וככה אולי תזכו להתנסות במערכת יחסים חדשה ובוגרת יותר, עם אדם חדש ובוגר יותר, שמי יודע, אולי יתאים לכם יותר מהאקס או האקסית.

בכל מקרה, מקווה שהתוכן פה עזר לכם והרגיע אתכם קצת, כי אני זוכר שאני הייתי לחוץ בטירוף לפני הגיוס בגלל הנושא הזה.

ותזכרו, אם רוצים מספיק, זה אפשרי. אנשים עשו את זה לפנינו, ויעשו את זה גם אחרינו.

בהצלחה!